וכמה מתסכל זה, הא?! בכל הדיאטות שעשית, ידעת בדיוק מה את מתכוונת לאכול ומה לא, כמה ואיך. לכאורה זה נראה די פשוט ואפשרי אך בכל פעם שלא הצלחת לעמוד במסגרת החוקים הדיאטטית-המלאכותית הזו ונדחפת בחוסר אונים לאכול מה שאת מאמינה שאסור לך ולא נכון לך, הרגשת כעס, אכזבה, תסכול, עצב , יאוש. במצב זה, סביר שכמו כל אשה שממש ממש רוצה להצליח תכריזי על חזרה למסגרת ותבטיחי שתגייסי יותר כוח רצון ומשמעת עצמית אל מול התקפי אכילה מטרידים אלה. בוודאי גם גמלה בלבך ההחלטה ליצור לעצמך אזורים סטריליים מכל פיתוי. אני די בטוחה שבשני המקרים, ההצלחה היתה קצרת מועד.
דחפים נתפסים כאוייביה הגדולים של הרזיה מוצלחת ובצדק. הם אלה שגורמים לך לרוץ ישר אל המקרר עם הכניסה הביתה אחרי יום עבודה, הם אלה שגורמים לך לשלוח יד שוב ושוב אל שקית העוגיות באוטו או במשרד והם גם אלה שדוחפים אותך להיכנס לקונדיטוריה רק בגלל שראית עוגת גבינה נהדרת בחלון הראווה. בגינם את מרגישה נטולת כל יכולת של דחיית סיפוקים.
ואת כמריונטה בידיהם, בכל מקום בו מזון נגיש, רוב הזמן. פה ושם את בוודאי מצליחה להגיד להם "לא!" אבל לא מספיק ואם הצלחת להגיד להם "לא!" יותר מהרגיל, את מוצאת את עצמך די מהר עייפה מדי או בטוחה מדי בעצמך כדי לחזור ולבטוח בדחפים שלך לאן שיובילו ובעיקר יובילו לבולמוס אכילה.
בולמוס אכילה הוא דחף המגובה במחשבה שאומרת לך "את חייבת את זה! עכשיו!" יותר משהוא נשמע , הוא מורגש ומניע אותך ממש לפעולה תוך שהוא באופן סמוי מבטיח לך הקלה או אושר.
לצידו עולה קול קטנטן שאומר לך "את לא צריכה את זה" או "אסור לך" ו"את תשמיני". באופן מרגיז, הקול הקטנטן הזה לא רק שלא מועיל הוא אף מזיק כיוון שהוא מגביר את המצוקה הרגשית ורק גורם לקול הדחף שמבטיח לך רווחה ואושר להתעצם "את חייבת את זה!!! עכשיו!!!" והופ את בתוך בולמוס אכילה
עוצמת הדחף עולה ככל שאת מתנגדת לו ומגייסת עוד ועוד כוח (רצון) מולו עד שתש כוחך ואינך יכולה לו. לפעמים את אפילו לא מנסה להתנגד לו, רק רואה את עצמך מובלת על ידו , נטולת רצון משל עצמך. לא פלא שאת חשה נואשת ומרגישה שנגזר גורלך להיות שפחה לגחמות דחפייך עד קץ הימים ולא פלא שמה שהכי ממלא אותך מוטיבציה לדיאטה זה הרעיון שכך תחזירי לעצמך את תחושת השליטה האבודה. למעשה זו הסיבה המרכזית בגינה אנשים עושים דיאטות שהרי אין הגיון אחר לעשות שוב ושוב משהו שלא מחזיק מים.
הרצון האנושי לחוות שליטה הוא מטרה ראויה לכשלעצמה. כל אחד זקוק לתחושת שליטה במידה כזו או אחרת אבל כדאי להפסיק לעבוד על עצמנו כשאנחנו משתמשים שוב ושוב באמצעים משלים כגון דיאטות, כדי להשיג את התחושה הזו.
בתהליך שבמסגרת תוכנית ההרזיה שלי, את לומדת היטב; 1. כיצד את, במו מוחך, יוצרת את הדחפים והבולמוסים הללו , כך ש"תתנדבי" לייצר אותם פחות ופחות 2. כיצד את יכולה לנטרל אותם, כשהם מרימים ראש 3. להחזיר שליטה ראויה ומטיבה לחייך כך שדחיית סיפוקים מידיים הופכת פשוטה, קלה ואם יורשה לי..כיפית. תוכנית הרזיה מוצלחת, היא כזו שתוביל אותך לתוצאות יציבות וזה יקרה, לא באמצעות תפריטים דיאטטים ושקילה אובססיבית, אלא על ידי שינוי ממשי באופן בו את מפעילה את המוח שלך. זוהי זירת העבודה המרכזית.
עכשיו, תארי לך עולם ללא דחפים לאוכל ולאכילה. עולם שבו סיפוקים מידיים אינם חלק מההתנהלות שלך תארי לך, אותך בלי המחשבה של "אני חייבת את זה! עכשיו!" כמה חופש יש שם, כמה שליטה אמיתית ובחירה חופשית יש שם.
לסיום אצטט מתאמנת שלי אשר הגדירה את אחת התוצאות המרשימות בתהליך הזה: "פעם הייתי חייבת את המזון המיותר ולימדתי את עצמי להלחם בדחף הזה. היום, אני פשוט לא רוצה את המזון הזה. אין במה להלחם. אינני זוכרת מתי לאחרונה חוויתי בולמוס אכילה"
גם הדחפים שלך אינם גזרת גורל. הצטרפי לתהליך שישנה את איכות חייך לטובה - פיזית ורגשית, מנטלית ותפקודית. לפרטים נוספים