אהבה עצמית 
הסיפור האישי שלי על הדרך להיות רזה

לאחר ששנים באקדמיה, לימדו אותי לשנן, לחשב, לחשוב ובעיקר להכיר את הגוף על כל מנגנוניו ותיפקודיו, עצרתי להבחין באנשים הרזים באמת ומהם למדתי - להרגיש, לחוש, לחוות. 

לחוש את גופי ולא לחשוב אותו,
לחוות את האוכל מבלי לחשוב עליו מחשבות,
לתת לרגשותיי ולתחושותיי מקום, מבלי לשפוט או לדכא אותם.

ככל שהתבוננתי בהם, סקרנית בנוגע למה עוד עלי להזכיר לעצמי מימיי הקלילים איי אז.
אילו עוד חלקים בי דממו ועלי  להחזירם לחיים - נחשפתי לדבר הגדול באמת.
הם נטולי שיפוט וביקורת עצמית.
הם אהבו את עצמם באופן הכי טבעי שיכול להיות.
משהו ששכחתי איך הוא מרגיש
משהו שעורר בי כמיהה.

שחררתי את עצמי

מכל מה שידעתי.
מכל מחשבת ביקורת
ומכל מחשבה דיאטטית.
התבהר לי כשמש בצהרי היום כי דיאטות והחשיבה הדיאטטית היוו כלי שמגביל את החופש שלי - 
לבחור, לחוות, להבין.
מצאתי שהן כלי מאוד יעיל לביקורת עצמית מסרסת. 
 

לא ידעתי לאן תוביל הדרך
אבל הייתי מוכנה לכל, רק לא להמשיך לאמלל את עצמי.
החלל שנוצר התמלא בסקרנות רבה.  
אחרי 20 שנה של יו-יו בין אכילת יתר לדיאטה, לא ידעתי מהי אכילה נורמלית, טבעית.
אז פשוט התמסרתי אלי והגילויים המרגשים החלו להופיע זה אחר זה.

למשל, גיליתי גוף שיודע להגיד בעצמו - מתי, מה וכמה.
ולהפתעתי, הוא דרש הרבה פחות ממה שייחסתי לו.
התמסרתי אליו, התאהבתי בו והוא לא נשאר אדיש.

ההיקפים הצטמצמו
המכנסיים החלו ליפול
האוכל הפסיק להיות אישיו
חצי מעדן הקצפת במקרר היה שארית שלי ולא של הילדים
מחמאות הנעימו את אוזניי
רגשות אשם פינו מקומם כלא היו שם מעולם
12 ק"ג נשרו להם ללא מאמץ ובחופש מוחלט מכל הגבלה.

שנים רבות של יציבות בחיים חדשים, במערכת יחסים מכבדת עם גופי, עם עצמי ועם סביבתי הקולינרית.

​

כיום, אני יכולה להגיד בפה מלא

דיאטה מתמקדת באספקט של שינוי התנהגות גרידא ואינה יכולה להוות הזירה הנכונה ליצירת שינוי אמיתי.

כמי שגדלה על ברכי המדע, החלטתי להתמסר ללמידת התהליך האישי שלי,
ולבסס אותו מדעית כדי ליצור מתודיקה שתהיה נכונה גם לך.  
התמחיתי במערכות ההנעה הפנימיות, המנהלות את ההתנהגויות שלנו ומתוכן גיבשתי תכנית שכל העת מתפתחת ומתחדשת עם התפתחות מדעי המוח והאינטלגנציה החיובית.
תוכנית, עמה אני מלווה נשים, מזה 15 שנה, בדרך אל החופש שלהן - 
החופש להיות רזות, כפי שנולדנו כולנו להיות.