דברי איתי

לאה גאון - דיאטנית

מאמנת בתהליכי הרזיה ללא דיאטה

      052-5506688 

      gaonlea@gmail.com

 

תשאלי הכול

© 2017 by lea gaon (studio Ramado)

אהבה עצמית 
הסיפור האישי שלי על הדרך להיות רזה

לו יכולתי לחזור אחורה בזמן, ולתאר בפני אותה נערה שהייתי את אותן תובנות
אליהן תגיע שני עשורים מאוחר יותר – הייתי עושה זאת בשמחה.

ההתמסרות שלי לעולם הדיאטה החלה בגיל 15 ונמשכה 20 שנה.

20 שנה השתמשתי בדיאטה, כדי לטפח את ההשמנה שלי  בגוף ובראש, ללא ידיעה.


אותה נערה שהפכה לאותה אשה שתמיד רצתה דבר מאוד פשוט ובסיסי,
לחוש נוח עם גופה, הפכה להיות עוד נתון סטטיסטי עצוב שמכירה כל מי שנשאבה
למעגל הכשפים של הדיאטה.

האמת, לא הרגשתי חריגה, כולן סביבי חיו בשקר הגדול של הבטחת הדיאטה וגם אני ראיתי בסגנון החיים המלאכותי , המגביל והסיזיפי הזה,  גזירת גורל.                        
ניסיתי כל דיאטה אפשרית, כל מה שהצליח לאחרות, כל מה שהיה אופנתי, כל מה שתאם את ה"הגיון"
וגם מה שלא.  
אך למנוחה ולנחלה, לא הגעתי.

איך להיות רזה - 
איזה ידע חסר לי? ומה אני לא מבינה?

כוח רצון  - זו הבעיה?
 

 

הבנתי שחסר לי  – ידע!

אז הלכתי והתהדרתי לי בתואר ראשון  -  תזונה קלינית.
כן, כן, את המוטיב החוזר הזה בחיי הפכתי ברבות הימים למקצוע.  
עם רשיון מקצועי כדיאטנית קלינית מוסמכת, לאחר סטאז' רציני והרבה ידע מדעי - יצאתי לדרך.
לכתוב תפריטים מחושבים ומאוזנים ידעתי, אפילו את ה"הגיון" הבנתי לאשורו.
אך האם הצלחתי ליישם לאורך זמן?
האם הצלחתי לפטור עצמי מהתמודדות רבת שנים?
לא.
היו-יו המשיך להיות נוכח בחיי.


אז אולי חסר עוד משהו?


ברור שכן, פעילות גופנית.
זה מה שחשבתי שחסר.
אצתי רצתי לעשות תואר שני. 
הפעם בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א - אפידמיולגיה ורפואה מונעת עם תזה בנושא הפיזיולוגיה של המאמץ.

הלימודים היו מרתקים והסדנאות שפתחתי, אז, היו ייחודיות בשילוב שהן יצרו בין השניים.
אך הידע הנוסף לא הפך אותי ולא את הלקוחות שלי לבעלות יכולת ביצוע טובה יותר,
ובוודאי שלא הפכנו לנשים שנהנות מחיים רזים יציבים. 
זה ממש לא פטר אותנו מהתעסקות יומיומית, 
ההיפך.  

כך חייתי עוד שנים מספר במאבק.
התחלתי דיאטה בבוקר וסיימתי אותה לעת ערב, שומרת באדיקות ושלא במתכוון על עודף המשקל שלי. 

מיותר לציין עד כמה תחושת המיאוס והתסכול יצרה גם חוסר סבלנות לסביבה, שיפוטיות רבה פנימה והחוצה, תחושת עצבנות שגלשה לכל עבר, החשק לבלות פחת, האמון והבטחון התערערו.
בלי לשים לב, נתתי למשקל ולמראה שלי לייצג אותי ולנהל את יומי.

 


                                          
 

באמת רציתי ובאמת התאמצתי.


ואת יודעת מה חושבים עלייך כשאינך מצליחה.
גם עלי אמרו וחשבו
שאני לא מספיק נחושה
שאין לי כח רצון
שאין לי משמעת עצמית,
שאני לא החלטית מספיק.
והאמנתי להם ולמחשבות המאמינות שלי בהם.


עד ש... די!


החלטתי לערער על ה"אמיתות" האלה
והיו לי מספיק הוכחות לערעור הזה, בשאר תחומי חיי.

החלטתי לערער על הדרך שהרי 20 שנה של דיאטות לא הפכו אותי לאדם רזה.
ההיפך הוא הנכון.  
ללכת לישון עם מחשבות ביקורתיות על הגוף שלי,
להתעורר איתן בבוקר ולהסתובב איתן כל היום,
אינה איכות חיים. 
לא עבורי.  

השתעשעתי במחשבה סוררת שאומרת כי חייבת להיות דרך טובה והרמונית שתעבוד בשבילי.
לא יכול להיות שהדרך לגוף נוח חסומה. חייבת להיות דרך מלך כי טבעי לו לאדם להיות רזה.
ככל שהתמקדתי בחשיבה הזו
התשובות התחילו להגיע וממקומות בלתי צפויים.
מהילדים הרזים שלי, למשל.

 

אהבה עצמית, קבלה עצמית - קסם השינוי

לאחר ששנים באקדמיה, לימדו אותי לשנן, לחשב, לחשוב ובעיקר להכיר את הגוף על כל מנגנוניו ותיפקודיו, עצרתי להבחין באנשים הרזים באמת ומהם למדתי - להרגיש, לחוש, לחוות. 

לחוש את גופי ולא לחשוב אותו,
לחוות את האוכל מבלי לחשוב עליו מחשבות,
לתת לרגשותיי ולתחושותיי מקום, מבלי לשפוט או לדכא אותם.

ככל שהתבוננתי בהם, סקרנית בנוגע למה עוד עלי להזכיר לעצמי מימיי הקלילים איי אז.
אילו עוד חלקים בי דממו ועלי  להחזירם לחיים - נחשפתי לדבר הגדול באמת.
הם נטולי שיפוט וביקורת עצמית.
הם אהבו את עצמם באופן הכי טבעי שיכול להיות.
משהו ששכחתי איך הוא מרגיש
משהו שעורר בי כמיהה.


שחררתי את עצמי


מכל מה שידעתי.
מכל מחשבת ביקורת
ומכל מחשבה דיאטטית.
התבהר לי כשמש בצהרי היום כי דיאטות והחשיבה הדיאטטית היוו כלי שמגביל את החופש שלי - 
לבחור, לחוות, להבין.
מצאתי שהן כלי מאוד יעיל לביקורת עצמית מסרסת. 

 

לא ידעתי לאן תוביל הדרך
אבל הייתי מוכנה לכל, רק לא להמשיך לאמלל את עצמי.
החלל שנוצר התמלא בסקרנות רבה.  
אחרי 20 שנה של יו-יו בין אכילת יתר לדיאטה, לא ידעתי מהי אכילה נורמלית, טבעית.
אז פשוט התמסרתי אלי והגילויים המרגשים החלו להופיע זה אחר זה.

למשל, גיליתי גוף שיודע להגיד בעצמו - מתי, מה וכמה.
ולהפתעתי, הוא דרש הרבה פחות ממה שייחסתי לו.
התמסרתי אליו, התאהבתי בו והוא לא נשאר אדיש.

ההיקפים הצטמצמו
המכנסיים החלו ליפול
האוכל הפסיק להיות אישיו
חצי מעדן הקצפת במקרר היה שארית שלי ולא של הילדים
מחמאות הנעימו את אוזניי
רגשות אשם פינו מקומם כלא היו שם מעולם
12 ק"ג נשרו להם ללא מאמץ ובחופש מוחלט מכל הגבלה.

שנים רבות של יציבות בחיים חדשים, במערכת יחסים מכבדת עם גופי, עם עצמי ועם סביבתי הקולינרית.

כיום, אני יכולה להגיד בפה מלא


דיאטה מתמקדת באספקט של שינוי התנהגות גרידא ואינה יכולה להוות הזירה הנכונה ליצירת שינוי אמיתי.


כמי שגדלה על ברכי המדע, החלטתי להתמסר ללמידת התהליך האישי שלי, ולבסס אותו מדעית כדי ליצור מתודיקה שתהיה נכונה גם לך.  
התמחיתי במערכות ההנעה הפנימיות, המנהלות את ההתנהגויות שלנו ומתוכן גיבשתי תכנית שכל העת מתפתחת ומתחדשת עם התפתחות מדעי המוח והאינטלגנציה החיובית.
תוכנית, עמה אני מלווה נשים, מזה 15 שנה, בדרך אל החופש שלהן - 
החופש להיות רזות, כפי שנולדנו כולנו להיות.