מותר לכם לכעוס על כל המיתוסים שהוליכו אתכם שולל, על כל השקרים שהובילו אתכם לתחושת כשלון והלקאה עצמית, בכל פעם שדיאטה הפסיקה לעבוד בשבילכם או בכל פעם שלא יכולתם יותר להמשיך.
רובנו איבדנו את אהבתנו הטהורה ויחסינו הטבעי למזון. יחסים אלה מזוהמים ברגשות אשם, בדעות קדומות, באמונות תמוהות, בידע מוטעה, בסטנדרדים גופניים מטורפים, בלחצים תרבותיים-אופנתיים-חברתיים ובמחקרים סותרים שמתפרסמים חדשות לבקרים. את המקום הטבעי של מזון בחיינו תפסו פחד, בלבול, תסכול ויאוש.
בעידן בו אנו חיים, אנו פוחדים מאוכל. גדלנו להאמין שאוכל הוא אויב, שאוכל מסוכן לנו. טיפחנו באדיקות את האמונה שהמזון משמין אותנו (חוץ מחסה ומלפפונים כמובן) ושאם לא נעמוד על המשמר, הוא יעצים את מימדנו ויהרוס את חיינו כליל.
"קיצונית" תגידו? אני יכולה להבין. עבור אלו מכם שלא ידעו דיאטה מימיהם או אלו מכם אשר לא התפתו להרגיש רע עם עצמם בכל פעם שפתחו מגזין אופנה. אך בעולמם של השמנים בגופם ובעיקר בתודעתם, אין הפתיח שלי זר.
עד שנות ה- 70' דיברו רק על דיאטות. משנות ה- 80', משהבינו כי לדיאטות עצמן אין את הכח להוביל אנשים להשגת תוצאות יציבות, ומכאן שאינן רעיון טוב בטווח הארוך, שינו את המיקוד לזירת הפעילות הגופנית. והפרדיגמה (הנחת יסוד/אמונה) שהתקבעה היא: עודף מזון והעדר פעילות גופנית מובילים את בני האדם להשמנה. פרדיגמה זו הובילה את כולנו לרוץ לחנויות הספורט לרכוש מלתחות אופנתיות ומשם היישר לרכישת מנויים יקרים בחדרי הכושר שנפוצו להם, כפטריות לאחר הגשם. מרגע זה, אין מדובר במדע אלא בתעשיה שמזינה את עצמה על חשבון רגשות האשם שלכם והצורך האנושי להיות חלק מהטרנד ה"בריאותי". אל תטעו, כמי שהקדישה פלח משמעותי מהמאסטר שלה ללימודי "פיזיולוגיה של מאמץ גופני" אינני מטילה ספק בתרומתה הנהדרת של הפעילות הגופנית לאיכות חיינו. הסתייגויותיי החד משמעיות נוגעות לשימוש בה ככלי להרזיה ולאופן בו החברה תופשת את מושג הבריאות באמצעותה.
כולנו תוכנתנו להאמין שאנשים בעודף משקל צריכים לאכול פחות ולהתעמל יותר. ללא קשר למה שמנהל אותם מבפנים, ללא קשר לעולם הרגשי שלהם, ללא קשר לגורמים שהובילו ומובילים אותך, אותה ואותו להפריז באכילה ולהמנע מהנעת הגוף.
מותר לכם לכעוס על שחינכו אתכם להאמין שמשהו דפוק אצלכם, עם כח הרצון שלכם, עם הגוף שלכם, עם המשמעת העצמית שלכם. מותר לכם לכעוס על שלא הציגו בפניכם את הנתונים המראים שלא אתם נכשלתם אלא הגישה, גישת הדיאטה, עצמה. גם אני כעסתי.
ולאחר שתסיימו לכעוס, נקו את הראש והתחילו להתבונן מחדש בכל מה שברור מאליו. קחו פסק זמן להסתכלות אובייקטיבית על מצבכם, למדו והכירו בגורמים האמיתיים להשמנתכם, הפסיקו להתעסק בקוסמטיקה. הכירו בעובדה שבכל פעם שהצטרפתם לעדר ויצרתם הגבלה, הזמנתם את אכילת היתר לחכות לכם בפינה. "מים גנובים יימתקו ולחם סתרים ינעם" - הגבלה ואכילת יתר עובדים לסרוגין ומטפחים את השמנתכם. תזונתכם המושלמת תיולד ביום בו תוותרו על גישת הדיאטה, שמתי מעט (1%-5%) מצליחים לסגל לעצמם, ותאפשרו לגישה חדשה ומקדמת להתפתח.
לאחר שתפנימו שהאופן בו חונכתם לראות את בעית ההשמנה שלכם, את הגוף שלכם, את המזון ובעיקר את עצמכם - היא המקור לכרוניקה הדיאטטית, לאחר שתכירו, באופן מפוכח ולאור נסיונכם בלבד, בהשלכותיה של התפישה וההתנהגות הדיאטטית שלכם כגורם מרכזי בהשמנתכם - משהו חדש, באמת יוכל לצמוח. לפרטים נוספים