מדיאטה לדיאטה, ממשטר למשטר:
1. הגוף הופך יעיל יותר באגירת שומן -
כשאנו כופים על גופנו דיאטות דלות קלוריות (גם אם אנו קוראים להן "שמירה" הן עדיין דיאטה), הגוף מגדיל עד מכפיל את כמות הליפאזות (אנזימים המאחסנים שומן ברקמת השומן). זהו מנגנון השרדותי שנועד "לדאוג למחר". כך שאל תתפלאי אם לאחר הדיאטה, את משמינה מהר יותר.
2. קצב חילוף החומרים יורד -
חילוף חומרים (מטבוליזם) הוא מושג המתאר את כמות האנרגיה (קלוריות) שהגוף שלנו מוציא (מבזבז) בזמן מנוחה. כל אחד מאיתנו מוציא אנרגיה בזמן שהוא נח. כשההכנסה אל הגוף פוחתת, גם ההוצאה תקטן. הגוף הופך חסכוני יותר כיוון שעתה, בדיאטה, ההכנסות מצומצמות ובלתי יציבות.
3. הרכב הגוף משתנה לרעה -
מדיאטה לדיאטה היחס בין רקמת השריר לבין רקמת השומן משתנה לרעה. בדיאטה מאבדים שריר, בהשמנה (שבאה אחריה)מעלים רקמת שומן, כך שבסופו של דבר, אנו נשארים עם פחות שרירים ויותר שומן, מה שמתבטא בצורת הגוף אך גם במה שיפורט בסעיף 4.
4. עלייה בסיכון למחלות לב -
מחקר פרמינגהאם המפורסם שנמשך 32 שנה (אם לא יותר), הראה במדגם של 3000 גברים ונשים כי הסיכון למחלות לב גבוה באופן מובהק אצל אלה אשר חוו יו-יו משקלי, בהשוואה לבעלי משקל יציב (גם אם בעודף). מה שמעניין וחשוב לדעת הוא שהסיכון לא היה תלוי במשקל התחלתי אלא בתנודות עצמן. כך שחד משמעית, עדיף לשמור על משקל יציב (גם אם קצת גבוה) מאשר להתחפש לאקורדיון.
5. ניתוק מצורכי הגוף האמיתיים -
הדיאטה ממקדת אותנו בתוכניות. כלומר בתפריט, בלוחות זמנים, בגרפים של ירידה במשקל, בנוסחאות שמחשבות עבורנו ערכים אנרגטיים, בתוויות מזון, בחישובים מתמטיים כאלה ואחרים. הכל טוב ויפה (כל עוד את נהנית מההתעסקות), הבעיה היא שההתעסקות הזו מרחיקה אותך מהפרמטרים החשובים באמת והם סיגנליו של הגוף עצמו. את לומד לעבוד נפלא עם הראש ולאו דוקא עם החלק המשגשג שלו ושוכחת לחלוטין להרגיש את הגוף. כדיאטנית, אני יודעת לאמר ששנים באקדמיה לא לימדו אותי מה שלימדה אותי בתי הצעירה, במשפט אחד תמים ומלא חוכמה : "כשרעבים או צמאים, לא חושבים, מרגישים". זוהי מיומנות שהדיאטה דיכאה ותמשיך לדכא כל עוד תתמסרי לה.
6. מטרד מחשבתי -
ההתעסקות הטורדנית במה, מתי וכמה לאכול, במה מותר, מוגבל ואסור, יוצרת רעש פנימי מתמיד. בלי לשים לב, המחשבות הללו הופכות אוטומטיות ומנהלות את יומך ואורחות חייך. דוגמא פשוטה היא אירוע חברתי. מישהו החליט שהוא מאוהב מספיק כדי להתחתן ובטוב ליבו בחר להזמין אותך להיות שותפה בשימחתו. מה קורה ביום החגיגה? במה את מתעסקת? עד כמה את נינוחים ומאושרים? ועד כמה את מוטרדת ממה תאכלי עכשיו ומה אח"כ, מה תרשי לעצמך לאכול ואיך תתקזזי? אינסוף מחשבות טורדניות ואולי בכלל שווה לוותר.
7. פרפקציוניזם -
אולי יישמע מוזר אך פרפקציוניזם באכילה מאפיין מאוד את עולמו של "המרזה המתמיד". דפוס החשיבה בעולמו של השמן הוא "הכל או כלום". פרפקציוניזם הוא אחד המעכבים הגדולים בחיי יצירה ובחיים בכלל. לפרפקציוניזם יש מן תכונה כזו שהוא נוטה לבטל עשייה. השאיפה המסרסת הזו לשלמות (ע"פ חוקים כאלה ואחרים) בעולם כ"כ לא מושלם (במובן הקלאסי של המילה), מזמנת את הנזקים שיוזכרו בהמשך. אוסיף ואציין כי ראיה מעין זו מעוותת את המציאות בד"כ, וכך אנו מסגלים לנו תפישה מעוותת בנוגע למזון ולגוף שלנו.
8. תחושת כשלון הולכת וגוברת -
לא פעם אני שומעת אנשים (גברים ונשים) המתארים עצמם כבני אדם מוצלחים אשר יכולים להתגאות בהישגים לא מעטים בחייהם ולסמנם כהצלחה. ואז מגיע ה"אבל" הגדול, ההסתייגות מעצמם כבני אדם מוצלחים ומצליחים, ברגע שעולה סוגיית ההתמודדות עם עודף המשקל ואכילת היתר שלהם. לקחת אחריות אישית זה טוב, לקחת אחריות אישית על כשלונה של גישה - זה רע מאוד. אצבע גישת הדיאטה המאשימה מופנית אלייך בכל פעם שאינך מצליחה, חונכת להטיל דופי בכוח הרצון ובמשמעת העצמית שלך, בכל פעם שמערכת הדחפים השתלטה עלייך והיכולת שלך לעמוד בפני סיפוקים מידיים קרסה.
אילו היתה תחושת הכשלון נקודתית, ניחא. הבעיה היא שזוהי תחושה ואמונה שמתקבעת בכל פעם שאת חוזרת על המעגל הזה. בסופו של דבר נגיע לסעיף 9.
9. שחיקת הבטחון העצמי וירידת האמון ביכולת ובמוטיבציה -
ככל שאנו חוזרים ומסתובבים שוב ושוב במעגל הדיאטה, הוא מעגל גודריק-פורית'
חווים שוב ושוב כשלון ותחושת אכזבה, כך הבטחון העצמי והאמון שלנו ביכולתנו להשיג את מטרתנו הולך ופוחת, נשחק עד דק. וידוע הרי שללא אמונה אין הצלחה.
10. ביקורת עצמית ורגשות אשם -
"גן" ההשמנה, בכבודו ובעצמו. רגשות אשם הם הגורם האמיתי להשמנה שלך, והמקור הוא ביקורת עצמית שאינה מנוהלת כראוי. מי לימד אותך שאת לא בסדר בכל פעם שבחרת להנות מפרוסת עוגה? האמיני לי, פרוסת עוגה עשירה ככל שתהיה, היא עניה דיה לגרום לך השמנה. המחשבות והאמונות שפיתחת לגביה (ולהם אין קשר של ממש עם המציאות) ולגבי גופך ועצמך, הם אלה שגורמים לכם לחוש "לא בסדר / לא טובה/ לא שווה" ולהפעיל את מנגנון ה"אם כבר אז כבר" ולהגיע עד למקום של הענשה או הקלה באמצעות האבסת-יתר.
זוהי תרומתה של גישת הדיאטה למין האנושי, אם תשאלו אותי. 40 שנות פריחה של דיאטות מכל המינים והסוגים, הפכו את האוכלוסיה לשמנה יותר, מתוסכלת יותר, מיואשת יותר עד למיתוג מסוכן של ההשמנה כמודל חדש לבריאות. יש אלטרנטיבה! ואת מוזמנת לקרוא את הסיפור האישי שלי
או על תוכנית ההרזיה שלי