גוף ונפש - הדרך הסמויה והמפתיעה בה את פוגעת ביכולת ההתמדה שלך

איך להתמיד בדיאטה, התמדה

גם את מתקשה להתמיד בכללי ההרזיה שקבעת לעצמך?

את לגמרי לא לבד ויש לך שותפות רבות שמייחסות את כשלונן בהרזיה ליכולת התמדה לקויה. והן צודקות. בכל תוכנית הרזיה שנבחר - כולם יודעים שאם לא מתמידים לא מגיעים.

ואם מתמידים -

מאפשרים לגוף לרזות 100 גרם ועוד 100 גרם שמצטברים לק"ג ועוד ק"ג עד שנושרים ממך- 10, 15, 30 ק"ג והופ את מחליקה בקלות לג'ינס האהוב, מתנועעת בקלילות זקופה ונושמת לרווחה. חלום.

אבל לרוב המציאות היא אחרת וזו הסיטואציה הממוחזרת:

את מתחילה תהליך הרזיה. משקיעה בו את כולך נמנעת ממזונות מסוימים, מצמצמת כמויות, מזיעה בחדרי כושר ונאבקת לשמור על שליטה

וגם הפעם, כמו בכל יום מוצלח כזה מבחינתך, את מרוצה ואפילו מרגישה שינוי. אך גם הפעם, כמו בכל שאר הפעמים, לא עובר זמן רב עד שאת נסחפת חזרה, אט אט, אל ההרגלים הישנים תוך שאת מבטיחה לעצמך; קיזוזים פה, קיזוזים שם, עוד שעה בחדר הכושר או פשוט מתעלמת. איכשהו לאט ובטוח, הרבה לפני שהגעת למטרה, את שוב בחוסר שליטה ועמוק בהרגלים המוכרים לעייפה. את יורדת 2-3 ק"ג, מאושרת ואופטימית לגבי ה- 2-3 ק"ג הבאים והנה קורה בדיוק הפוך, את עולה אותם חזרה ולעיתים קרובות עם תוספת.

מכירה, נכון?! זה מתיש ומייאש שהרי אם רק היית מצליחה להתמיד, כבר היית שם. זה מתסכל, מאכזב ומעורר מחשבות על ויתור אולי את מאמינה שככל שהדבר נוגע להתמדה בהרזיה, את סיפור חסר תקנה, שלא נולדת עם הגן הזה, שסגנון החיים שלך הוא מגבלה שלחצי היום יום שלך הם חתיכת הפרעה ושזה אולי אפשרי לאחרים אבל לא לך. ואולי, זה לא ממש נכון? כן, חלק מהקושי להתמיד קשור לסביבה שלך חלק מזה קשור לתוכנית הרזיה נוקשת מדי שבחרת וחלק מזה קשור לפניות שלך, שבואי נודה בסוד, היא זמינה להרבה דברים זניחים אחרים

אבל, הרוב?

הרוב קשור לאופן בו המוח שלך מגיב להצלחה שלך. אחת הסיבות המרכזיות ליכולת התמדה כושלת ומכשילה אינה קשורה למה שקורה סביבך אלא למה שמתרחש בתוכך. מנגנון סמוי ועוצמתי שללא ספק יפתיע אותך. ורק כשתכירי אותו תלמדי לשלוט בו ו.....להתמיד.

מוכנה? הנה החלק המעניין.

איך המוח שלך מגיב להצלחה שלך?

כל תהליך שינוי, את מתחילה ממקום של אי נוחות. אנחנו אף פעם לא משנים מה שנוח לנו. אך כשלא נוח לנו פיזית או רגשית, אנחנו מתחילים לזוז. יש שזזים במקום, כלומר מקטרים ומתלוננים ואח"כ אולי מתחילים לנוע למקום אחר ויש מי שמיידית יניעו עצמם וינקטו פעולה לשינוי המצב. כי, לא נעים, לא נוח, כואב.

מה הכאב המניע שלך? הבגדים שלא נסגרים, הצילומים הלא מחמיאים, המראה שהוא לא את, תחושת הכבדות תחושת הסכנה הבריאותית תחושת כשלון הגבלת החופש אולי? כיצור אנושי הסוגד מעצם חיותו לנוחות ולרווחה, אי נוחות פיזית או רגשית היא טריגר משמעותי בהנעה לפעולה, בפיתוח מוטיבציה, כוח רצון ומחויבות. את מרגישה את הלהט לשנות ונוקטת פעולה.

ואז, משהו טוב ונעים קורה. את מתחילה להרגיש טוב עם עצמך, מהרבה סיבות: מעצם העשייה את מרגישה שכבר השתנית, גם אם כל מה שעשית זה למלא את המקרר בירקות מעצם העשייה את מחזירה את תחושת השליטה מעצם העשייה את אפילו מרזה.

נוח לך. וכשנוח לך, מה יניע אותך לזוז? כלום. נכון, עדיין לא הגעת לנוחות הפיזית שרצית אבל כבר הרבה יותר נוח לך עם עצמך רגשית ואת בוודאי כבר לא במקום הכואב והמעיק שהיית בו עד לא מזמן.

כשאת מרגישה (יותר) טוב עם עצמך כי הנה החלטת ואת מבצעת, עומדת בכללים שקבעת וזה אפילו קל לך, את עושה עוד דבר.

"כל הכבוד לי, אני בסדר"

את מפרגנת לעצמך במונחים של אמות מידה מוסריות (מה קשור מוסר עם לחם קל?! לא משנה). את מרגישה שאת בסדר, שאת טובה ומוצלחת. מ"אני לא בסדר" עברת ל"אני בסדר". ירדת 2 ק"ג? כל הכבוד לי, אני בסדר התנזרת מכל מה שאסור, היום? כל הכבוד לי, אני בסדר הלכת למכון הכושר? כל הכבוד לי, אני בסדר תודעה צדקנית שכזו.

אז מה לא בסדר בזה? לא מגיע לי קצת פירגון עצמי על הפעולה וההתקדמות? תשאלי. נבהיר זאת קבל עם ועדה - את בסדר תמיד, אין עוררין על היותך בסדר ולא התחלת תהליך הרזיה כדי להיות בסדר. בסדר?

אז מה קורה לך כשאת מצהירה על עצמך שאת בסדר ומרגישה שבעת רצון מה- בסדר שאת?

כמה דברים: 1. את בוטחת בעצמך. וכשאת בוטחת בעצמך את לא רק בוטחת ביכולות המטיבות שלך אלא גם בדחפים, באימפולסיביות שלך. וזה אומר שהנטייה להרשות לעצמך לעשות מה ש"לא בסדר", במינוח המוסרי שלך, עולה. את פחות "עומדת על המשמר" כשהמדליה כבר על צווארך. כשאת "בסדר" כל ההתנהגויות שלך "בסדר" ולכן גם ההתפתויות שלך הן בסדר.

2. את מפנקת ומפצה את עצמך. הגיעה שעתו היפה של ה"מגיע לי" שהריי היית כה בסדר. ועל התנהגות טובה מגיע גמול. הוא אינו 2 הק"ג שנשרו ממך, הוא אינו תחושת הקלילות והוא אינו תחושת השליטה. הגמול הוא תמיד בדמות סיפוק תאוה שהיית מספיק בסדר להימנע ממנה לאחרונה. תזכירי לי שוב, מתי "להיות בסדר" הייתה המטרה בכלל?

3. את מחליפה מטרה בלי להרגיש. מכירה את זה, כשאת על ההליכון שמעדכן אותך בכמות הקלוריות שמתאדים ממך בכל רגע נתון? עם יד על הלב, כמה פעמים ראית 100 קלוריות על הצג וחשבת לעצמך "זה קצת יותר מפרוסת לחם. אני יכולה להרשות לעצמי עוד פרוסת לחם. אם אמשיך אוכל להגדיל את הקצובה לשתיים אולי אפילו פיתה. כל הכבוד לי"? המטרה התחלפה וערך ההזעה על ההליכון השתנה – מ"לסייע לגוף לשחרר אנרגיה אגורה מיותרת" ל"צבירת נקודות זכות לחטוא" (אפרופו, ביטויים מוסריים) וכך, כל התקדמות מבורכת ופירגון עצמי לא מבוקר מובילים לכשל מפואר של יכולתך להתמיד. את משתמשת בהתנהגות "הטובה" שלך כדי להעניק לך רישיון להתנהגות "רעה".

אז מה עושים? איך מנהלים נכון את ההתקדמות, שומרים על כוח ההתמדה ונשארים על המסלול?

1. מודעות, מודעות, מודעות. זו בראש ובראשונה מטרת המאמר הזה. לאפשר לך להיות מודעת לשיח הפנימי הבעיתי, להיות מודעת לרגשות המשתנים לטובה בעקבותיו, להיות מודעת לכוח שלהם להכתיב לך בחירות שאינן בהלימה עם המטרה שלך. פשוט היי ערה בעדינות למילים בהן את משתמשת במחשבותייך ולכל המתלווה להן.

2. הפסיקי לדבר אל עצמך (ואל אחרים) במונחים של אמות מידה מוסריות. את בתהליך הרזיה ולא במבחן קבלה לרבנות הראשית. אין כאן ענין של היותך בסדר/לא בסדר, טובה/רעה, צדיקה/רשעית. יש כאן ענין של יעדים ומטרות שהצבת לעצמך. אין שום דבר מוסרי או לא מוסרי באכילה, בכושר ובהרזיה. זהו שיח מופרך שמקשה ומכשיל. אז, כשאת שומעת את עצמך מדברת במושגי מידה ומוסר, עצרי את הדרמה והזכירי לעצמך להתמקד בסעיף 3. 3. התמקדי במחויבות ולא בהתקדמות. כשאת טופחת לעצמך על השכם על פעולה רצויה שמימשת, אל תשכחי בשם מה ביקשת לממש אותה מלכתחילה ואפשרי לטפיחה הזו להיות לך צלצול פעמון להחזיר אותך לשאלה: למה את עושה את זה? במקום להזכיר לעצמך הצלחות, הזכירי לעצמך את הסיבות בגינן בחרת להתנהג כפי שהתנהגת, הם יגרמו לך לראות בחריגה מהדרך והרשאה מודעת לפיתוי, איום.

4. תהיי כאן ועכשיו. התיוג שלך כ"בסדר/לא בסדר" הוא לא פעם תולדה של סקירה לאחור. לא נשנשתי, אכלתי מעט, עמדתי בפני הסופלה, הייתי במכון כושר, ירדתי 2 ק"ג וכדומה. המשותף לכל אלה הוא העיסוק שלך בעבר, גם אם היה לפני כמה שעות או יום. אם אין לך מה ללמוד מהעבר, הניחי לו. התעסקות בסקירה לאחור גוררת אותך למקום בו את נותנת לעצמך ציונים ואח"כ פיצויים, פרסים וצידוק לבחירות לא מקדמות. אגב, גם אל תחשבי קדימה כך תמנעי ממלכודת הקיזוזים. התייחסי לרגע הזה כבעל כוח לקדם, לתקוע או לסגת.

5. הגבירי את המגע שלך עם תחושת האי-נוחות. זוכרת מה גרם לך לעשות מעשה מלכתחילה? אי הנוחות. אז עכשיו אחרי שירדת 2-3 ק"ג ואת מרגישה נוח יותר במכנס, עברי למכנס קטן יותר משלל המידות בארונך. זה יחזיר אותך למקום הלא נוח שמתניע לפעולה, שומר על גחלת האמביציה ומאפשר לך לקבל את ההחלטה בדיוק כמו בהתחלה. ישנה אגדה המספרת כי נשים רזות, כשהן משמינות קצת הן אף פעם לא קונות מלתחה במידה גדולה יותר. הן נותנות לאי נוחות לשרת אותן. אגדה?! אולי.

לסיום,

כשל ביכולת ההתמדה שלך אינו נטוע בהכרח בהעדר כוח רצון או בחולשת שליטה עצמית. הללויה, על זה. לעיתים קרובות, את דווקא קורבן של ההצלחה, ההתקדמות והאופטימיות שלך. עם קצת מודעות וקצת תרגולת, גם את יכולה להיות בעלת יכולת התמדה מרשימה. בהצלחה