אנחנו יצורים של צרכים. נולדנו לחוש ולהרגיש. עם כל הקדמה וההתפתחות, זה הטבע שלנו. למעשה, כל מה שמניע אותנו בחיים הם הצרכים שלנו והשאיפה לחוש ולהרגיש נוח וטוב. את הצרכים האנושיים שלנו ניתן לחלק לשתי קבוצות: הצרכים הפיזיים - כשמם כן הם, צרכים גופניים כגון: מים, רכיבי תזונה, טמפרטורה, שינה, הפרשות, מין וכדומה כשמתעורר בנו צורך פיזי, אנו חשים אי נוחות הדוחפת אותנו לתת מענה צרכים אלה יבואו על סיפוקם ע"י אספקת מענה שהוא פיזי - אוכל, מים, חימום/קירור וכדומה הצרכים הרגשיים - אנחנו צריכים להרגיש ; בטוחים, שייכים, אהובים, משמעותיים, מוצלחים. כשצרכים רגשיים אלה בלתי מסופקים, נחוש אי-נוחות בעוצמות שונות וזו תניע אותנו לפעול ולמצוא דרך לספקם. בדיוק כמו שצמאון יניע אותנו לחפש מים ולא ננוח עד שלא נרווה צמאוננו. אלא שכאן נדרש מענה רגשי ולא פיזי אם כן, מזון נועד לספק צורך פיזי-גופני, אך כמה מאיתנו משתמשים בו בנסיון לספק דווקא צורך רגשי? רבים מדי, במינונים גבוהים מדי. על כך יעידו נתוני ההשמנה בקרב הציבור.
השימוש במזון כאמצעי להתמודד עם רגשות הוא גורם ההשמנה העיקרי.
אנשים משתמשים במזון כדי לעמעם ולטשטש רגשות או כדי להעצים אותם.
וכשזה קורה, הנטיה היא לבחור מזונות פחמימתיים או סתם אסורים ומושחתים.
אולי את מכירה את הסיטואציות האלה שנועדו לטשטש ולעמעם: את חשה תשוקה למשהו שוקולדי או מתוק אחר כשאת במצב רוח ירוד ומריר או שאת מוצאת את עצמך "מתלבשת" על צנצנת העוגיות, אחרי יום מתיש ומתסכל בעבודה אולי את מנשנשת מכל הבא ליד כי ערב והבית בבלגן, הילדים ממשיכים להעסיק אותך כשאת רק רוצה קצת שקט ואולי בכלל גלידה כי משעמם ובודד. אולי את דווקא מזדהה עם סיטואציות שנועדו להעצים: סוף סוף את מול הטלויזיה בכיף שלך וחייבת לנשנש כדי להעצים את חווית העונג כי בלי זה מרגיש חסר או שאת מצטרפת לארוחת הערב של בעלך, למרות שכבר אכלת עם הילדים רק כדי להעצים את ה"ביחד" אולי את אוכלת מכל מה שטעים כי ממילא הרסת את הדיאטה וזו דרכך להעצים את הכאב כדי שמחר תאלצי להתנהג יפה יותר? ואולי את אוכלת באישון ליל כדי להעצים את תחושת העייפות והכבדות שיאפשרו לטרדות להעלם ולשינה לנחות עלייך? אוכל נועד לספק את צורכי התחזוקה של הגוף שלך אך את משתמשת בו כדי לטשטש ולהעצים את העולם הרגשי שלך.
לצערנו, התועלת קטנה עד זניחה והנזק גדול - רגשית ופיזית. אכילה רגשית לרוב תגרום להרגשה רעה יותר כיוון שלא רק שהצרכים הרגשיים נותרו ללא מענה ואנו נותרים בלתי מסופקים, נוצרה בעיה חדשה - רגשות אשם והשמנה כתוצאה מאכילת יתר, שמצידם יובילו לעוד אכילה רגשית כדי לטשטש ולעמעם, להעניש ולהעצים. לא פעם, אני מופתעת לגלות כי נשים לא מבחינות באכילה הרגשית שלהן וסוברות כי מדובר באכילה על רקע רעב אמיתי. בחני את עצמך - האם את אכלנית רגשית? האם את אוכלת יותר כשאת חווה רגשות לא נעימים (עלבון, חרטה, אכזבה, עצב וכדומה)? האם את אוכלת למרות תחושת שובע ומלאות? האם את מוצאת עצמך פתאום "מתה מרעב"? האם את מרגישה שאינך יכולה להיות אדישה לנוכחות של אוכל? האם כשאת מגיעה הביתה אחרי יום עבודה, את מיד אוכלת משהו? האם את נוטה לאכול ללא קשר לרעב גופני? האם התנהגות האכילה שלך בפרהסיה שונה משמעותית מהתנהגות האכילה שלך לבד? אם ענית "כן" 3 פעמים ומעלה ואם את סובלת מעודף משקל - את כנראה אכלנית רגשית. כדאי לך להמשיך לקרוא כאן.